חוק השכירות ההוגנת הוצג בשנת 1966 על ידי הנשיא לינדון ב. ג'ונסון. החוק נוצר כדי לספק הגנה פדרלית לדיירים ולהסדיר את גובה שכר הדירה שבעלי הבית יכולים לגבות מהשוכרים שלהם. חוק זה עודכן במהלך השנים, לאחרונה בשנת 2015 עם חוק הגנת דיירים בעיקול משנת 2009 וחוק מס סיוע בדיור משנת 2008.
לחוק שכר דירה הוגן יש הוראות רבות המגנות על שוכרים ומווסתות סכומי שכר דירה, אך ישנן שתי נקודות עיקריות שחשוב לשים לב אליהן:
1) על המשכיר לספק הסכם שכירות בכתב לפחות שלושה ימים לפני כניסת שוכר לנכס.
2) המשכיר אינו יכול לגבות יותר משכר דירה של חודש עבור פיקדון.
חוק השכירות ההוגנת היה חוק פדרלי שנחקק כדי לטפל בסוגיית עליית דמי השכירות באזורים עירוניים. זה חלק מחוק הדיור משנת 1949, המסדיר את שוק הדיור עם ההכנסה הנמוכה.
המעשה נועד "לספק דמי שכירות הוגנים והגיוניים כאשר אין תרופות נאותות אחרות זמינות". החוק קובע דמי שכירות מקסימליים שבעלי הדירות יכולים לגבות ומגביל כמה מהר הם יכולים להעלות את מחירי השכירות.
חוק השכירות ההוגנת תוקן מספר פעמים מאז חקיקתו ב-1954.
בשנת 1978, הקונגרס העביר תיקונים לחוק שקבעו את דמי השכירות המקסימליים ליחידות דיור ציבוריות ב-35% מההכנסה החציונית. תיקונים אלו גם דרשו מרשויות הדיור הציבורי לעשות מאמץ בתום לב לספק דיור בר-השגה למשפחות בעלות הכנסה מתחת לקו העוני בטרם ינקטו נגדן צעדים במסגרת הליך הפינוי או הפסקת זכויות השכירות שלהן.
חוק שכירות הוגנת נוצר כדי להגן על שוכרים ומשכירים. הוא נועד להבטיח שלבעל הדירה תהיה החזר הוגן על השקעתו ושלשוכר יהיה מקום מגורים בטוח ומתאים למגורים.
מעשה זה מגן על שני הצדדים שכן הוא מציב גבולות לכמה בעל דירה יכול לגבות בדמי שכירות וכמה ניתן לגבות שוכר בהפקדות.
החוק גם קובע כללים מה על המשכירים לעשות לפני שהם יכולים לבקש העלאת דמי השכירות, באיזו תדירות הם רשאים להעלות את דמי השכירות ומתי עליהם להודיע לשוכריהם על העלאת דמי השכירות.
חוק השכירות ההוגנת, חקיקת הדיור הפדרלית הגדולה הראשונה מאז חוק הדיור של 1937, התקבל בשנת 1949. החוק קבע שכר דירה מקסימלי לדיור ציבורי ואסר על בעלי דירות לסרב להשכיר לדיירים פוטנציאליים בגלל גזע, צבע, דת, מוצא או מין לאומי.
חוק שכירות הוגנת הוא חוק חשוב המגן על שוכרים מפני אפליה בגלל גזעם, דתם או מגדרם. זה גם מונע מבעלי הדירות לגבות דמי שכירות מופרזים עבור יחידות הדיור הציבורי.
הקונגרס של ארצות הברית חוקק את חוק השכירות ההוגנת בשנת 1937. חוק זה הוא חוק פדרלי המסדיר את דמי השכירות בכל המדינות, הטריטוריות ובמחוז קולומביה. המטרה העיקרית של מעשה זה היא לספק "בית הגון וסביבת מגורים מתאימה לכל משפחה אמריקאית".
חוק שכר דירה הוגן נחקק כדי להסדיר את העלאות שכר הדירה שגובים בעלי הדירות. זה גם מספק הגנה מפני פינוי ללא סיבה או הודעה צודקת. החוק גם קובע הוראות לפיקוח על שכר דירה, כלומר לשוכרים יש זכויות לחדש את הסכמי השכירות שלהם בתעריפים סבירים בעוד שבעלי הדירות אינם רשאים להעלות את דמי השכירות מעבר לגבולות מסוימים.
חוק השכירות ההוגנת מספק הגנה מפני פינוי ללא סיבה מוצדקת או התראה. בנוסף, היא קובעת הוראות לפיקוח על שכר הדירה שמשמעותם היא שלדיירים יש זכויות לחדש את הסכמי השכירות שלהם בתעריפים סבירים בעוד שהמשכירים אינם רשאים להעלות את דמי השכירות מעבר לגבולות מסוימים.
חוק השכירות ההוגנת משנת 1968 הוא חוק פדרלי המסדיר את גובה שכר הדירה שניתן לגבות על ידי בעלי בית. החוק קובע כי משכיר אינו יכול לגבות יותר מ-20% מעל שווי השוק ההוגן עבור שכירות.
מעשה זה נועד להגן על השוכרים מפני ניצול על ידי בעלי דירות שרוצים לנצל אותם למטרות רווח.
חוק שכר דירה הוגן נעשה כדי לקבוע דמי שכירות הוגנים והוגנים לנכסי מגורים. החוק התקבל ב-1950 ותוקן ב-1974.
המעשה המקורי נועד להגן על הדיירים מפני חיוב בסכום מופקע עבור שכר דירה, וכן למנוע מבעלי דירות לפנות שוכרים ללא סיבה.
חוק השכירות ההוגנת הוא חוק שהתקבל בארצות הברית כדי להגן על הדיירים מפני דמי שכירות גבוהים מדי. הוא נוצר בתגובה לשפל הגדול ונועד למנוע מבעלי בתים לנצל משפחות מעוטות הכנסה.
חוק השכירות ההוגנת נוצר בשנת 1949 כדי לספק הגנה לשוכרים ולמשכירים על ידי הבטחה שלא יחויבו יתר על המידה או יחויבו בתשלום נמוך עבור שכר הדירה.
החוק קובע כי דמי השכירות הנגבים יתבססו על שווי השכירות של המתחם, שהוא שווי השימוש בדייר, הנמדד על פי גורמים כמו מיקום, אופי, איכות והיקף השירותים הניתנים לגבי שימוש כזה.
החוק גם אוסר על כל אדם לגבות או לקבל תשלום עבור אכלוס בכל מקום מבלי לקבל תחילה רישיון מלשכת המבנים.
חוק השכירות ההוגנת הוא חוק שעבר בארצות הברית בשנת 1937. הוא נוצר כדי למנוע מבעלי דירות לגבות מהשוכרים יותר מאחוז מסוים מהכנסתם עבור שכר דירה.
חוק השכירות ההוגנת הוא חוק פדרלי שהתקבל בשנת 1937 והוא נוצר כדי למנוע מבעלי דירות לגבות מהשוכרים יותר מאחוז מסוים מהכנסתם עבור שכר דירה.
חוק זה תוקן פעמים רבות והוא משמש עד היום כחקיקה חשובה המגנה על שוכרים, במיוחד על בעלי הכנסה נמוכה.
חוק השכירות ההוגנת הוא חוק שהתקבל בניו יורק במאי 2019, המחייב את בעלי הדירות לספק לשוכרים את כל המידע הדרוש על חוזה השכירות שלהם.
חוק השכירות ההוגנת נוצר כדי להגן על שוכרים מפני שיטות לא הוגנות של בעלי הבית. היא נועדה לוודא ששני הצדדים מודעים לכל תנאי ההסכם.
חוק השכירות ההוגנת הוא חוק של הקונגרס שהתקבל ב-1937 ועדיין בתוקף היום. היא מחייבת את המשכירים לתת לשוכרים חוזה שכירות בכתב עם התנאים וההגבלות של הסכם השכירות. החוק גם קובע כי בעלי הדירות לא יכולים לגבות יותר מ-10% על שכר הדירה בכל שנה, אלא אם הם מבצעים שיפורים בנכס או אם קיבלו אישור מהממשלה.
טַעֲנָה:
יש לתקן את חוק שכר דירה הוגן מכיוון שהוא אינו מגן על שוכרים מפני העלאות שכר דירה לא הוגנת, מה שיכול לקרות כאשר בעל בית ביצע שיפורים בנכס שלהם מבלי לבקש רשות.
סיבות:
1) חוק שכר דירה הוגן אינו מגן על שוכרים מפני העלאות שכר דירה לא הוגנת מכיוון שכאמור לעיל, בעלי דירות יכולים להעלות את שכר הדירה ב-10% בשנה מבלי לבקש אישור מהממשלה. 2) בעלי דירות יכולים גם להעלות את דמי השכירות ב-10% בשנה כאשר הם מבצעים שיפורים בנכס שלהם מבלי לבקש רשות. 3) החוק הנוכחי אינו לוקח בחשבון אחרים
